הצלחת לעזור להם?

"אבא, מה זו המתנה הזו כאן?"
"אה, זה זוג שסיים תהליך הביא לי היום"
היא בהתרגשות: " הצלחת לעזור להם?"
אני עובר בראשי על התהליך שסכמנו בבוקר וחושב…
על זה שנפגשנו לפני כשנה,
על הריבים הכעסים המתחים שהגיעו אותם אחרי 20 שנה יחד,
רגע לפני ש"די!"
על הרגיעה שנהייתה בבית אחרי 3 חודשים של תהליך,
על המלחמה שעצרה את התהליך והקצינה אותו.
על השבוע שישנו בבתים נפרדים והבינו שזה או גירושים
או משהו שמשתנה ממש.
על לקיחת האחריות של שניהם. באותו הרגע.
על החשיפות והפגיעות שגילו מאז,
על השיחות הכנות,
על שיחות הסליחה
על ההבנה של מה שהם והזוגי שלהם באמת צריכים מתחת להכל.
על דילול הפגישות לפעם בשבועיים,
אחכ פעם בחודש
על ההודעה המרגשת לפני שבועיים
שהבינו שרוצים להעמיק בתהליכים האישיים של כל אחד
ושרוצים לסיים את התהליך הזוגי
ולקבוע שיחת סיום, סיכום ופרידה
( שיחה שאני עושה תמיד בסוף תהליך ופעם ראשונה שזוג מבקש בעצמו …)
נזכר בפגישה בבוקר,
בחשיפות, בהודיה, בנדיבות כלפי הזוגי שלהם
בבגרות שהפגינו לגבי מהי הזוגיות שלהם
האחריות לחלק של כל אחד.ת בריקוד הזוגי
וההבנה שהעבודה שעשו נשאה פירות
ושיש עוד במה להתפתח
רק שהפעם בוחרים בזה יחד ומרצון
לא מחוויית משבר
בחיבוקי הפרידה שכולנו התחבקנו
באהבה בלב ובעיניים
ועונה לבתי:
"כן"
מודה על הזכות ללוות זוגות להפתח מחדש לאהבה
ומזמין עוד זוגות ללכת אתם את הדרך הזו