אני רק רוצה שתשמח שהגעתי הביתה ותחבק אותי. אני צריך מגע וחום"
" אני רק רוצה לא להרגיש לבד עם כל מה שהחזקתי כשהוא לא היה במילואים. אני צריכה שיהיה איתי. שאוכל לנוח ולהניח"
מה שקורה בפועל אצל הזוג הזה אחרי תקופה ארוכה של מילואים,
העומס של ההחזקה של תקופה כל כך ארוכה,
משאיר את הגוף סגור, מוחזק ומכונס
ואז כשסופסוף נפגשים בבית
הוא נותן לה ספייס שתתאוורר (במקרה הטוב כשהוא מצליח)
ואז מחזיק יותר בדיוק שכצריך להרפות
והיא שרוצה להרפות,
נסגרת כי מרגישה כמה הוא זקוק לה
אבל היא בלי כוחות ומשאבים ואין לה את עצמה בשביל להעניק לו.
ולפעמים מצליחים להתקרב
ולפעמים רבים על זה
ולפעמים מרוחקים
ופעמים מבינים שכך המצב
"מה אתם צריכים?" אני שואל
אחרי שספרו מה כל אחד חווה וחוותה בתקופה הזו בנפרד
"אני צריכה רגישות ורכות. לפעמים צריכה מרחב. אבל שתהיה איתי"
"אני צריך סבלנות.
אני קצת מנותק לפעמים. ואני קולט שאני לא בסדר כמו שחשבתי. אני צריך להרגיש שזה בסדר שאני לא בסדר. יש לי הרבה לעבד"
הם הניחו ראש על הכתף של השני.ה
והיו עם הצרכים המנוגדים האלה שלהם
בחיבוק שמכיל את כל הסתירות.
זוגות שחזרו מהמילואים,
זה זמן להמון סבלנות
להכיר ששניכם עברתם מלא בנפרד
ולוקח יותר מרגע לעבד רגשית את מה שעברתם ועדיין עוברים,
(טיפול אישי יכול לתמוך)
ולוקח יותר מרגע להתחבר מחדש.
זה דורש הכרה בצרכים שלכם (למה אתם זקוקים?)
לתקשר את זה
להבין שלא הכל יקבל מענה מהזוגי.ת שלנו כרגע.
אבל אפשר להיות עם זה ביחד.
(טיפול זוגי ממש יכול לתמוך בזה)
והמון חמלה כשזה לא מצליח.
ולהשקיע מעט בכל יום שיהיו רגעי חיבור:
חיבוק, מגע, לדבר, לעשות משהו נעים יחד, ללכת להליכה יחד, לשבת מול הים.
מה שעושה נעים.
לאט לאט.
מרגש אותי שסופסוף אני פוגש זוגות שחזרו מהמילואים.
מודה על הזכות להעניק בחזרה
למי שאפשרו לי ולבנותיי
לחיות בבטחון בתקופה הזו
וששלמו מחיר לא פשוט לזוגיות בשלהם .
מלא הערכה
