לפני כ 5-6 שנים, אחרי 8 שנות זוגיות מלאת חברות, תמיכה, שותפות, הדדיות, קרבה אינטימיות ואהבה ופשוט נעים כיף וטוב, הייתה למיטל, אהובתי ז"ל, ולי תקופה קשה בזוגיות.
קנינו בית חדש, משכנתא גדולה, ההוצאות גדלו, לשנינו היו עסקים עצמאיים שדרשו אותנו במלוא כוחותינו, ההורות שלנו מאוד מושקעת ונוכחת. עם הבנות כבר מהצהרים בבית לפחות אחד מאיתנו.
סדנאות סופשים שלי, ערבי גברים פעמיים בשבוע שאני מנחה. עיר חדשה, מערכת חינוך חדשה לבנות, משבר באחת הכיתות, פגישות ועדי הורים שהייתה מעורבת בהם מספר ערבים בשבוע + ניהול חנות שלה עם 3 מנהלות חנות ומלא עובדות 7 ימים בשבוע.
ולראשונה אחרי 8 שנים יחד,
היו מלא מתחים בבית, ויכוחים, מריבות וכעסים.
אני זוכר את החוויה האישית שלי של התסכול, הבדידות, הכאב וחוסר האונים שפגשתי אל מול זה שאני חי עם האישה שאני הכי אוהב בעולם, במשפחה מהממת שהקמנו יחד, וביומיום הכל כך אינטנסיבי שלנו,
לא הצלחתי לבטא, לממש ולהביע את האהבה שאני מרגיש אליה.
היינו מסוגרים כל אחד בתוך ההתמודדות שלו.ה.
ומתקשורת כל כך אוהבת חמה ומלאת הבעות חיבה ואהבה שהיו לנו מלא שנים,
פגשנו קצוות חדים ותגובתיים בתוכינו וביננו.
לא הצלחתי להגיע ללב שלה, או להיות עם לב פתוח ואוהב מולה.
זה היה כל כך מתסכל.
כל מה שניסיתי וידעתי לא עבד יותר.
לקח לנו זמן להכיר בזה שאנחנו במשבר. כי זה לא היה כביכול קשור למשהו שלא עובד ביננו
אלא היו מתחי החיים. כמו כל זוג אחד שמתמודד עם האתגרים האלה.
תכל'ס, היום בדיעבד ובכובע של מטפל זוגי, אני יודע שנבעו מהקושי של כל אחד מאיתנו
לשאת את האתגרים האישיים שלנו במסע המימוש האישי שלנו, לצד כל האתגרים המשפחתיים האחרים. שלא היו לנו מספיק משאבים זוגיים להתמודד עם הכל יחד בטוב.
כשהבנו שאנחנו צריכים עזרה, עשינו מהלכים זוגיים משותפים לצאת ממנו.
התחלנו טיפול זוגי, הצטרפתי למעגל גברים עבורי,
הצטרפנו לתוכנית למידה של חשיבה פיננסית ועוד.
השינויים החלו לקרות לאט לאט,
בעיקר היתה תחושה שאנחנו ביחד בתוך זה. ולא כל אחד.ת בודד עם התחושות והקושי עם עצמו.ה
השינוי היה איטי. חלף X זמן וקיבלנו התעוררות נוספת מהחיים ( יותר נכון מהמוות ).
אשפוז בהול של מיטל במיון בעקבות מדדים גבוהים בדם, סחרחורות טשטוש בראייה.
10 ימי אשפוז בסכנת חיים.
והבשורה:
מיטל חלתה בסרטן.
חייבים להתחיל לטפל עכשיו!
ברגע אחד.
כל מה שהיה עד כה. נעצר. כמו נחתך באבחת חרב חדה.
אל מול הפחד מהמוות שהופיע כאפשרות מול עיננו,
התעוררנו.
התעוררתי.
בחרתי באותו הרגע להפתח לאהבה.
ובכל רגע לאהוב.
והרבה בזכותה.
אני זוכר רגע אחד שנעלבתי ממנה ממשהו, ועלה בי כעס שהתחלתי לבטא ולשתף.
היא הסתכלה אליי בעיניים רכות ועדינות. כולה שברירית, רכה ועדינה.
ושאלה אותי באהבה. כזו שרואה את כל מה שאני מרגיש ואת כל התמונה בכללותה בו זמנית:
" זה באמת מה שחשוב עכשיו? הכי חשוב זה לאהוב ".
אני זוכר את ההתמקמות החדשה בתוכי.
חזרתי למרכז.
נשמתי וחבקתי בתוכי את כל העלבון. שלי.
את כל הכעס. שלי.
הרגשתי, הכלתי חיבקתי נשמתי והתרחבתי בלב שלי.
ופתחתי אותו לנוכחות אוהבת כלפיה.
הבחירה הזו להיפתח לאהבה כל רגע מחדש, ליוותה אותי במסע הריפוי שלה שהתכנסה לתוכו
בשנתיים וחצי של ההתמודדות עם המחלה,
והפרידה מהגוף ומהחיים.
בחרתי להתעורר ולאהוב.
במסע הזה הצלחתי לעבור דרך כל הקשיים שלי שפגשתי עוד בתקופת המשבר ובכלל בקשרים זוגיים,
למדתי את כל הטריגרים והכפתורים שנלחצו לי אז הבנתי לעומק ואף הצלחתי לרפא פצעי הקשרות עמוקים בתוכי, ולמדתי להפתח דרך כל כיווץ שעלה בתוכי אל מול בת הזוג שלי, שברגע אחד ובהדרגתיות, שחררה את כל תפקידיה כלפיי כבת זוג והתמסרה למסע הריפוי שלה.
צמחתי להיות בן זוג שחופשי באהבה שלי כלפיה ובכלל לעולם. עברתי בית ספר קשוח ואוהב בו זמנית,
חניכה הכי גדולה שחוויתי בחיי. זכיתי ללמוד ממנה אהבה חופשית וללא תנאי. זכיתי ללמוד כיצד להפתח לאהבה כל רגע מחדש בזוגיות. בלי קשר למה אני מקבל או לא ממנה. זכיתי לחוות אותי כבן זוג אינדיווידואלי שלם ומלא שבוחר לחלוק את האהבה שבי באופן חופשי אליה.
זכינו לחוות עומקים חדשים של קרבה, אינטימיות ואהבה ברגעים שכלפי חוץ יכולים להחוות כהכי קשים וקשוחים ביקום. זכיתי גם לאהוב אותה עד נשימותיה האחרונות כשידי אוחזת בידה, מביט בעיניה ואומר לה:
"אני אוהב אותך ומשחרר אותך באהבה".
ובתוכי יודע שהאהבה שלנו נצחית וחוצה מימדי זמן ומרחב.
אני משתף אתכם.ן במשהו מאוד אישי שלא שיתפתי,
כי אני יודע שהרבה זוגות חווים קשיים ביומיום,
אני פוגש אותם בקליניקה ובסדנאות. לפעמים הקשיים הם כאלה שמתרגלים אליהם. ריחוק, מין אפרוריות, חוסר חשק. משעמם. לפעמים זה מצטבר ומחריף למשבר ואז יש ריבים, כעסים, בגידות, רצון לברוח, איומים בגירושים. לפעמים המשברים הם אובייקטיבים ( עלאק ): מחלה, משבר כלכלי, פיטורים.
לפעמים זה בכלל מישהו.י שעובר פריחה והתעוררות אישית ונוצרים פערים עצומים בזוגיות מבחינת תקשורת, מיניות, עומק ותחומי עניין.
זה לא משנה מה אתם פוגשים.
זו יכולה להיות ה – wake up call לזוגיות שלכם.
ולכם באופן אישי.
אם תבחרו להתעורר לזה.
אני מאמין גדול בהתפתחות ובשינוי.
אני מאמין גדול באהבה.
אני מאמין גדול בזוגיות.
היא בית הספר הכי עמוק, מפגיש, מעמת וחונך להתפתחות אישית ורוחנית ולאהבה שאני מכיר.
אני יודע את זה בכל תא ותא בגוף שלי שהולך את הדרך הזו. אני מאמין שזה אפשרי להפתח לאהבה שוב ושוב מחדש. אם אתם מרגישותים את הקריאה הזו אני מזמין אתכם לעשות צעד ולפעול.
עכשיו! החיים קורים עכשיו.
המוות מעבר לפינה.
ההכרה בו מעוררת אותנו לחיים ולאהבה.
עכשיו.
יש אינסוף אפשרויות לפעול.
רק עשו צעד
*בתמונה, הרגע שקידשתי את עצמי להיות לבן זוגה לחיים ולמוות,
של מיטל יחיה רז,
אהובתי זכרונה לברכה.
תודה לך ולהשראה שאת לאהבה.
