"הגעת לסטטוס הכי סקסי… אלמן"
זה היה משפט שלא ציפיתי לשמוע…
זה היה כששיתפתי חברה קרובה
קצת על המחשבות הראשונות בכיוון של להפתח לעוד נשים
אחרי פטירתה של אהובתי ז"ל ועל החששות שהיו לי
ומבוכה ושאלות מתי זה מתאים/נכון/בסדר…
עד אז המילה "אלמן" לא הסתדרה לי כסטטוס או כמשהו שאפילו מחובר אליי.
די הדפתי אותה ממני.
זה ישר זרק אותי למין דמות דמיונית של גבר מסכן, שבור לב, מכונס בביתו, בודד.
ואני… בכלל לא הייתי כזה.
הייתי שבור לב ( ועדיין), עצוב,
אבל בכלל לא מסכן, ומלא חיים,
ופעיל ועושה דברים שעושים לי טוב,
ועם חיי חברה ( וגם רגעי בדידות כמובן, בואו..)
ופתאום היא פתחה לי זוית אחרת על להיות אלמן
שאלתי אותה, למה סקסי?
שתפה שהדבר הראשון שנשים חושבות על אלמן
זה שזה גבר שידע אהבה.
שעבר משהו בחייו.
שאם הוא הורה אז כבר יודע משהו על זה.
בשל.
אמרתי … לזה אני יכול להתחבר.
משהו שם הסכים גם לקרב את המילה הזו עוד אליי…
אני לא אספר כאן על הדרך שעשיתי כאלמן
שחווה אהובה הכי גדולה בחיי
ונפרד מאהובתו
ואיך נפתחתי לאפשרות ולרשות להיות עם עוד נשים
ולהפתח רגשית, מינית ועד למקום שפתחתי את ליבי לאהוב אישה
( אולי יום אחד אכתוב את ספרי שנכתב בראשי אז
על עולמו המיני של אלמן צעיר… )
אבל מה שכן אני אעשה בקבוצת האלמנים והאלמנות
זה אפתח מרחב גם לשאלות האלה ( וגם אשתף באופן אישי):
איך נפתחים לאינטימיות עם עוד גברים/נשים כשהלב אוהב את בני הזוג שנפטרו?
על הרשות הפנימית להמשיך לחיות?
על הרשות להמשיך לאהוב?
על הרשות להיות גבר/אישה סקסיים ומיניים?
על איך אפשר לפתוח את הלב מחדש לאחר.ת?
מתחילים ביום שני הקרוב
ויש עוד מקומות ל 2 אלמנים ו2 אלמנות
שהם גם הורים
ורוצים להמשיך את חייהם בעודם מתאבלים
ולעשות את זה יחד עם עוד כמותם
ללמוד, לשתף, להתחזק
ובליווי שלי.
*בתמונה, רגע נבוך ביום צילומים שתפסה אותי נופר אבן אור
כמו הרגע הנבוך שנפתחתי שלאפשרות של להיות אלמן זה גם סקסי
