לפני כשבוע דברתי עם ניר (שם בדוי ) בטלפון.
"אני רוצה להיפגש. אני עובר תמורות רציניות". קבענו פגישה.
נפגשים ב 21:30, חיבוק גדול.
אנחנו מכירים כבר כמה שנים.
הוא היה אצלי בקבוצת גברים לפני כשנתיים.
תחילת שנות ה-40. הייטקיסט, משפחה, ילדים, משכנתא. מוכר.
כבר שנים חושב על שינוי. לא היה מרוצה. היה משהו חסר.
הדיבור בהתחלה היה על קושי בזוגיות, מול הבוס בעבודה, לא מספיק זמן כאבא בבית.
לא מצא את המקום שלו.
בעקבות קבוצת הגברים, הבין שחשוב לו יותר זמן עם הילדים וזמן עם עצמו ,
כדי לברר לעומק מה באמת הוא רוצה.
הבין שהיה עסוק במטרות שלא שלו, ושהוא רוצה לשמוע את הקול שלו.
הודיע לבוס שרוצה לשנות את הלו"ז השבועי. פחות יום בעבודה – שיהפוך לזמן שלו.
ועוד יום קצר להיות עם הילדים.
הרימו גבה, התעקשו. הוא התעקש ויצר זאת.
מדי חצי שנה, אני פוגש אותו בכל מיני פסטיבלים או סדנאות או בפגישה אישית שמגיע אליי.
שומע על הצמיחה שלו ואתגרי היומיום החדשים ( עוד ילד/ה, בית חדש וכו' ).
אבל בשיחת הטלפון האחרונה, שמעתי משהו אחר.
שמעתי תנועה עמוקה מתחת למשפט " אני עובר תמורות רציניות".
פתאום שמעתי משהו חדש. מנגינה חדשה.
לא עוד חוסר שביעות רצון, לא עוד אי ידיעה לגבי מה הוא רוצה לעשות,
לא עוד התסכלות על הצד האחר ( הבוס, בת הזוג, העבודה, ).
לראשונה שמעתי אותו.
הוא בכלל לא התעסק בזה שהוא עוזב מקום עבודה בטוח עם תנאים מעולים.
לרגע, שיתף בחשש של "מה יהיה מבחינה כלכלית לאחר שיעזוב את העבודה".
אך מייד הסית זאת הצידה ופרש בפניי את החזון שלו.
במשך דקות ארוכות, אני יושב ומקשיב לחזון שלו לשינוי חברתי עמוק,
עם אג'נדה ברורה ואמירה משלו.
יכולתי להקשיב לו שעות.
אני מקשיב ומתרגש.
אני שומע קול ברור, מלא נוכחות, שקט, בטחון וידיעה ברורה לאן הולך.
הוא גם יודע איך הכל מסתדר בפאזל של החיים שלו.
סדרי העדיפויות שלו ברורים.
יש מקום ברור לכל דבר: למשפחה, לעצמו, לייעוד שלו.
בהירות .
אנחנו עוד נשמע ממנו. אני בטוח.
ללוות גברים שמוצאים את המתנה שיש להם לתת לעולם.