אתה מכיר את הרגעים האלה שיש משהו שאתה מאוד רוצה לעשות
והזמן עובר ועובר ואתה לא עושה?
כשזה מדובר בדברים הקטנים, נו מילא.
אבל שזה מגיע לדברים "הגדולים" זה סיפור עוד יותר מורכב:
שינוי בקריירה, שינוי בזוגיות,
לצאת מתחושת התקיעות שאתה מרגיש כרגע בלי ממש להצליח לשים את האצבע על הסיבה לכך, למצוא את הכיוון החדש בחיים או השם ישמור 🙂 למצוא הייעוד שלך.
זה יכול להיות פיטורים, גירושין, בגידה, פשיטת רגל או משהו שפשוט מנער אותך.
זו חוויה מוכרת כל כך אצל רבים מהגברים שאני מלווה.
אתה יודע מה הסיבה שאנשים לא עושים את הצעד הכל כך חשוב להם עד שיש להם
DEAD LINE או WAKE UP CALL?
אנחנו הרבה פעמים ככה. מתים בעודנו בחיים.
פשוט כי מתרגלים ולא ערים לכך שיום יבוא וגם המוות יבוא.
אתה יכול להתווכח עם כל מה שאני אומר, אבל המוות שלך, שלי, שלנו – יגיע .
בזמן שלו.
והשאלה שנותרת באמת, היא איך אתה רוצה לחיות את החיים שלך עד אז?
לפני שאתה עונה על השאלה הזו,
אני רוצה לספר לך איפה אני בסיפור הזה.
בשנת 2000 חזרתי מהמזרח אחרי שנה של טיול שהיה בסימן פריצת גבולות המוכר שלי.
נפתחתי לתפיסות רוחניות מהמזרח ונפתחתי להבנה הזו שאנו לא בנויים רק מגוף, מרגש ומשכל, אלא גם מרוח, ושיש לנו נשמה שבחרה להתגשם בגוף הזה ולחוות את החיים האלה כדי ללמוד ולחוות משהו בגלגול הזה.
זו תפיסה שפתחה לי הסתכלות חדשה על החיים והחלה תהליך של התפתחות אישית שלי.
זו הייתה הפעם הראשונה שחוויתי מוות כל כך קרוב אליי.
זו הייתה חוייה מטלטלת כל כך ששינתה את מי שהייתי והובילה אותי להיות מי שאני כיום.
התפיסה הזו שהתגבשה בי, הקלה עליי לקבל את המוות שלה וראיתי זאת כתהליך שהוא חלק מהחיים.
היא סיימה את הלמידה שלה כאן בעולם הזה והמשיכה לעולמות הרוח.
כמובן שגם כאבתי מאוד ועשיתי דרך ארוכה מאז של הכרות עם שלל הרגשות שלי לעומקן ולרוחבן.
זו הייתה חוויה מכוננת כל כך כי עשיתי שם בחירה.
אל מול המוות שהכה בי בפנים – התעוררתי לחיים שלי.
בחרתי לחיות את חיי במלואי.
שהרי מי יודע כמה זמן יש לי ?
מאז, זה המצפן שלי.
ואני מחוייב לחיות את חיי באופן הזה.
המצפן הזה מדייק אותי מאז ומכוון אותי.
בזכותו עשיתי שינויים בחיים המקצועיים שלי:
היית מטפל ברפואה שלמה, מנחה קבוצות מודעות, מאמן אישי, איש חינוך
והיום אני מעורר גברים לחיות את החיים שנועדו לחיות.
