זה תמיד תופס אותי לא מוכן

בסך הכל חפשתי באתר להזמין שפתון של אאושקה לבת שלי
זה היה תוך כדי עזרה למבחן ועוד משהו תוך כדי
ואז פתאום הבחנתי בחוסר סבלנות שקורה לי.
התשובות נהיות קצרות לבנות
וכל דבר מעצבן אותי
עד שאחת מהן צעקה בחזרה
"אתה עצבני ומוציא את זה עלינו"
עצרתי.
אמרתי שעולה רגע לחדר.
נשכבתי על המיטה. נשמתי ושמתי לב לגוף.
אז הבכי פשוט יצא.
משהו השתחרר.

אה…התמונה של אאושקה קפצה לי שוב לראש תוך כדי.
נזכרתי בכל הקרמים שהזמנתי למיטל זכרונה לברכה ועלו הזכרונות
הבנתי.
טריגר ספונטני ופתאומי.
שהעלה כאב געגוע בבת אחת
שלא יכולתי להכיל
והתגלגל לו לכעס.
כל כך מוכר מהשנה שנתיים הראשונות של האבל
ומלא זמן שלא קרה
כשהצצתי בקבוצת פייסבוק לאלמנים ואלמנות
לראות כזה מה האתגרים והשיתופים כדי לראות איזה עוד נושאים לקבוצה שפותח בשבוע הבא
ראיתי פוסט כזה
על טריגרים
ואמרתי ביוהרה לעצמי
"אה, זה כבר כמעט לא קורה לי שיש טריגר של החיים שמיד מציף אותי בבכי"

ופתאום מבחין שמאז שפרסמתי את הקבוצה
אני יותר רגיש,
העצב יותר נוכח,
גם הזכרונות,
חלומות,
דמעה שמבצבצת לה בצד העין
אז תודה ללב שלי שמזכיר לי
שאני בדרך
שכוחות החיים שלי צומחים
לצד האבל שמשתנה…
כמוני