השנה לא ממש שמתי לב לפני והתעוררתי לזה רק ערב לפני
ה-6.11 , יום ההולדת של מיטל זכרונה לברכה.
קלטתי שלא התכוננתי לזה.
לא חשבתי על איך ומה לעשות ביום הזה.
בכל שנה תאריך יום ההולדת הוא עניין.
מה חוגגים? איך חוגגים?
שמחים? מציינים? צריך/מותר לשמוח ?
מוצאים את השמחה? מה עושים עם העצב?
הגעגוע? הזכרון?
איזה טכס נעשה יחד?
קמתי ולא הרגשתי שום חיבור רגשי
לא געגוע, לא עצב, לא חיבור או אהבה
הבנות ואני אמרנו שנעשה משהו אחה"צ ולא ידענו בדיוק מה
בבוקר חברות של מיטל שולחות את אהבתן אלינו
חוזר מיום קליניקה מלא תחושת הודיה
על רגעי כנות, פגיעות, כאב, עוצמה, אומץ לפגוש
ואמת.
רגע לפני שיוצא הביתה מתחבר רגע
ומבקש את הנוכחות של מיטל
ושומע אותה מדברת איתי
שואל מה מבקש ומתבקש ליום הזה עם הבנות
ושומע את המסר שלה פשוט להיות עם הבנות
במה שיש
אין צורך לעשות משהו מיוחד
אחה"צ מגיע ואנחנו בבית
יום רגיל
שומע את הבנות משתפות על יום לא פשוט בבית הספר,
מקריא ספר, שומעות מוסיקה
והופ פתאום צריך לקנות בגדים למשהו שקורה מחר בערב
אבל רגע, מה עושים ליום ההולדת של אמא?
לא יודעים. לא יודעות.
טוב, בינתיים יאללה שופינג
ואני בהקשבה להבין מה מתגלה מה נכון
תוהה איך לציין
בדרך שואלים בקול איך היינו חוגגים לאמא יומולדת?
ישר אומרים , ים, תמיד אהבה ים והיינו בים מלא יחד,
זמן יחד, מתנות ולשמוח מלא שמחה
החושך כבר יורד ואנחנו כבר במרכז הקניות
תוך כדי אני קולט שזה מה שקורה ומתמסר
בדרך לבגדים רואים בחנות מתנות והופ
ישר יודע. זמן למתנות.
תמיד הייתה שמחה לתת מתנות.
ידעה תמיד לבחור את המתנות שהכי נוגעות ומשמחות,
ואפילו מרפאות ונותנות מענה לצורך עמוק יותר.
בדרך רואים גרלנדות מנצנצות של כריסטמס
אהבה של מיטל שסחפה אותנו עם השנים
ואוספים עוד כמה לאוסף שלנו
עוברים לבגדים
מוצא עצמי בשיחה עם חברת ילדות של אחותי זכרונה לברכה
( ששמה גם מיטל )
אמא לבת שגם מודדת בגדים
ואני מחליף איתה קונקשיינים לבגדים לבנות
ממשיכים להספיק לופל בלגי ולא מספיקים
אחרי החוגים
הגדולה אומרת אבא לא חגגנו וחוזרים לופל הבלגי
מזמינים בהתרגשות
ואחרי כמה דקות
המוכר אומר שהמכונה התקלקלה
אכזבה
ועוברים לקרפ
ועל הדרך יושבים מסתכלים על הגרלנדה והגדולה אומרת,
בואו נדמין שאנחנו בהולנד
ונזכרים בחופשה שלנו בכריסטמס ( רק שלושתינו)
וכמה כיף היה
ופתאום עולים זכרונות מהילדות עם אמא
ליד חנות המתנות שלה
ואני רואה אותן שמחות
ובראש מתרגש
ובלב עצוב
ובדרך חזרה הביתה
אני קצת מנותק
ואחרי שנרדמות אני נוסע ברכב
והופ הדמעות פורצות ממני
מלא חלקים בתוכי פגשתי היום
זכרונות
געגוע
כאב
שמחה
פשטות של החיים שממשיכים
האבהות שלי
בנות מהממות שגדלו
אחיות מהממות
שמחות אוהבות
מתקשטות
קונות מתנות
נהנות ממתוקים יחד
זכרונות מילדות עם אמא
זכרונות משפחתיים מזמנים בלי אמא
ואמא נוכחת בהעדרה
באיך שאנחנו חיים את חיינו בלעדיה
ההוויה שלה חיה ופועמת איתנו:
ביחד
באהבה
באהבה לחיים
ביופי
בקסם
לדברים הקטנים שעושים את ההבדל
בקרבה באהבה
הבוקר
הדלקתי נר באלטר שלנו בבית
והודיתי לה על מי שהיא עבורינו
על הקסם והיופי
על השמחה
על האסתטיקה שעושה מקום לנפש
על האהבה
מיטל יחיה רז זכרונך לברכה
