שהייתי קטן חלמתי להיות ארכיאולוג כמו אינדיאנה ג'ונס
לגלות אוצר חבוי במערה נסתרת,
מאחורי שער סודי נעול בצופן סודי
חבוי בחול
הייתי מתאמן בחצר האחורית שלי
הברשתי בעדינות את החול מסביב לאבנים קטנות
עם האצבע
ודמיינתי שאני חושף אוצר עתיק,
בעדינות,
שלא יישבר
משהו בעדינות הזו
מתגלה לי יותר יותר
היום כשאני פוגש זוגות בקליניקה
לפגוש אותה מכונסת עם גבות מכווצות ושפתיים קפוצות
ואותו אטום בחזה ומבט מנותק
ולאט לאט בעדינות
להפנות את תשומת לבם למה שאני רואה בגופם,
להוסיף נשימה
לכוון לשים לב איפה מכווץ
להתרחב עם הנשימה
ולפתוח מרחב לרגש שמתחת
ולגלות עוד שכבה שמסתתרת
השפתים נפתחות ומופיע רעד,
העיניים נפתחות ומתחת מתגלה העצב
החזה מתרחב ומתרכך
ומתחת עולה כאב
ועוד נשימה
ועוד סבלנות
ועוד רגע
ובכלל מתחת זה לא הוא מולה והיא מולו
זו היא מול אבא שלה
והוא מול אמא שלו
והיא רוצה שיראה אותה
והוא רוצה שתאהב אותו כמו שהוא
ועוד שכבה מתגלה
וכמיהה עמוקה ששכבה שם שנים
מקבלת אור
והיא מסתכלת עליו והוא עליה
ויש שם גילוי
שלו שלה
של מה שחשוב להם באמת בקשר
מתגלה ההבנה של איך הם מנסים לקבל את זה כשזה לא קורה
ואיך זה מפעיל את הלופ המוכר כל פעם מחדש
שמרחיק במקום לקרב,
ואיך אפשר להמנע מלפול לשם שוב
ולבקש את מה שבאמת רוצים –
מעצמם קודם
ואז מהאחר.
ופתאום מתגלה מפה שלמה אל האוצר
שגורם להם לחוות אהבה מחדש בזוגיות
אז בעצם
אחרי הרבה שנים
גיליתי שהגשמתי חלום ילדות
אמנם לא כמו אינדיאנה ג'ונס
פחות מסוכן, פחות הירואי
בלי פיראטים שרודפים אחריי
אלא יותר כמו ארכיאולוג עם מברשת קטנה
שמלטף משהו בחול לאט לאט עד שמתגלה
גיליתי שאני ארכיאולוג של אהבה
