כל הבוקר בקליניקה אני שומע מעליי כתב"ם שמזמזם
מדי פעם הליקפוטר או רעש מטוס אחר
ומושך את תשומת ליבי ממה שהמטופל משתף על חייו.
תחילת המפגש הייתה:
" הלוואי שבפגישה הזו יהיה שקט. פעם קודמת שמענו הדי פיצוצי ירוט מעלינו. זוכר? היית עם הטלפון זמין למקרה שהבנות יתקשרו מבית ספר"
לקח לי רגע להזכר.
כמה מהר אנחנו מתרגלים למצב ההזוי הזה.
נושם ומנער את המחשבה שהזמזום הזה מעצבן אותי
ומודה לו ולמפעיל.ה שלו ששומר עלינו
ושתודה לאל.ה ולכל מי שמסייע לכך
שבאזור שלנו בטוח
ושאנחנו מקיימים שגרה
שבה הנה אני מלווה זוגות ויחידים
במסע חייהם ה"רגיל" , באתגרים ה"רגילים"
זוגיות, נישואים, רצון לחופש, רצון לקרבה, חיות ותשוקה, בטחון
במציאות לא "רגילה"
ופותח בשבוע הבא קבוצה לאלמנים ולאלמנות שבמציאות הזו שבה הכל לא בטוח ולא וודאי
חווים את הפירוק האישי שלהם של מה שהיה ובונים חיים חדשים
יחד עם האבל
בדיוק כמוני
ומודה על האפשרות הזו
לעשות טוב בעולם
להשפיע
לגעת
לאפשר ריפוי ותקווה
ולאהוב
מצרף תמונה מראשית היום
אחרי שהדלקתי נרות וברכתי את היום
ובחרתי להאיר ולשלוח
תדרים של שלום
של אהבה והודיה
שמחה
ותקוה
והזכרתי לעצמי שיש אפשרות של חיים חדשים שנבראים מתוך המציאות הזו שמתפרקת סביבנו
כמו חיי האישיים שהתפרקו
ונבראים מתוכם חיים חדשים
ויש לי 2 בנות מהממות שזוכה לגלות קשר עמוק וחדש איתן
ואהבה לאישה מהממת שנכנסה לי ללב
ועשייה שמתחדשת ומעמיקה
ורקוד ותנועה שזה משהו חדש ומרתק בחיי
ושאני בריא ובכושר הכי טוב שהייתי בו ב2 עשורים האחרונים
ושיש לי משפחה ומשפחות אןהבות ותומכות
וחברים יקרים ללליבי
ושאני חלק מרשת אנושית שמתפתחת ועושה טוב בעולם
אני מלא תקווה
וגם עם מרחב לכאב ולשבר
(מסיים את היום עם דמעה בעין)
ועם נכונות להיות ולשהות
ולברוא מציאות חדשה
רואה אותנו כאן
ושלום סביבנו ובנו
