כרוניקה של אבל וחיים

אתמול ציינו את יום ההיזכרות ( האזכרה) ה-3 למיטל יחיה רז זכרונה לברכה
בתאריך העברי לפטירתה.
אני משתף משהו שהקראתי שם ואני חושב שיכול לתרום למי שעובר/עבר/יעבור מפגש עם מוות אבל ושכול
עם כוונה ששיתוף זה יביא אור, תקווה ואהבה
ובמעשה זה של השיתוף שלי כאן
יתמוך גם במסע נשמתה בעולמות הרוח

" 20.9.24
יום ההיזכרות ה-3 של מיטל יחיה רז זכרונה לברכה
כרוניקה של אבל וחיים
"אף פעם איננו כה חסרי הגנה מול סבל,
כפי שאנחנו כאשר אנו אוהבים.
אף פעם איננו כה עצובים וחסרי ישע,
כפי שאנחנו כאשר איבדנו את מי שאהבנו או את אהבתו"
( פרויד )

יצא שמיטל אהובתי נקברה בתאריך הלידה העברי של אחותי מיטל רז ז"ל ( י"ז באלול).
אתמול היה התאריך הלועזי של יום הולדתה של אחותי והיום יום ההזכרות ( האזכרה ) למיטל אהובתי, בתאריך העברי של פטירתה.
24 שנות אבל של אחותי
3 שנים של אבל של אהובתי ואם בנותינו.
2 נשמות אהובות ששוזרות אהבה, חיים ומוות במסע חיי.
יש משהו שלמדתי אחרי 24 שנים שאשמח לחלוק.
לאבל יש את גליו ופעימותיו והחיים מתחדשים וגדלים סביבו.
הלב כמו יודע והגופנפש שלנו נע ומתפתח במחולות הזמן –
האבל פועם, מבליח ומשתנה כל הזמן – עצב, כעס, געגוע, כאב הלב שנשבר, החסר המורגש כל כך – וגם הוא, האבל, עם הזמן משתנה.
בהכרתי אני יודע משהו, שמנחם ונותן תקווה ואף מרגיע לעיתים.
היום כשעברו יותר שנים ללא אחותי, מאשר השנים שחלקנו יחד,
אני רואה שכשאני חושב עליה, או כשמדברים עליה עם משפחתי –
עולה בי שמחה, הודיה ואהבה פשוטה נצחית שתמיד שם.
הכאב לא נוכח ביומיום וגם השנים הקשות שלאחר מותה כמו נשטפו במי החיים והתחלפו בזכרונות טבולים באהבה.
עם מיטל אהובתי הכל כל כך טרי.
ועם זאת, אחרי 3 שנים שחלפו, אני רואה תמורות ושינויים בחיים וגם באבל.
שנתיים שבכיתי כל יום וכל לילה והסכמתי לכאוב את ליבי שנשבר.
גודל הכאב כגודל האהבה המדהימה שחלקנו.
בכל בוקר אספתי את עצמי מחדש עבורי ועבור בנותינו,
שאבדו את היקרה להן מכל- את אימן המדהימה.
תנועה של אבל פועם וחיים שמתקשים ומבקשים לנוע ולזרוח כמו שמש
השנה מרגיש שמשהו התרחב בתוכי,
והתפנה בי יותר מקום לחיים, לאהבה ולכוחות עשייה בעולם לצד הכאב
( שלעיתים אסוף בליבי כדי שאוכל להמשיך בתנועת החיים ).
אני מזהה בדיעבד שכשהלב היה חשוף, כואב ובוכה,
גם הזכרונות והקשר למיטל היו זמינים עבורי.
גם החיבור אליה לעולמות הרוח.
יכולתי לדבר ולשמוע אותה בפשטות
ועכשיו כמו מתבקש ומתגלה משהו חדש.
היום כשאני רוצה להתחבר למיטל ולהרגיש אותה – אני מבקש באופן פעיל –
מהיקום וממנה מסר ונפתח לקבל אותו.
ואז מגיעה פתאום הודעה מחברה שמוסרת ד"ש ממיטל שהופיעה לה בחלום.
או שיר מחברה אחרת שכמו קיבלה שיר ממיטל ושולחת אליי,
או חלום שהיא מופיעה בו פתאום,
או ממש תחושה שהיא ממש איתי ומחבקת אותי,
או כשמגיע לסטודיו שלה למעלה ומוצא מעטפה מיוחדת ורעיון לברכת יומולדת לבנות
אני מזהה עוד משהו חדש שקורה –
השבוע כשהסתכלתי בתמונות שלנו ובוידאוים מהחיים שחלקנו יחד-
ליבי התמלא בשמחה, הודיה ואהבה על החיים שחלקנו,
ולא התכווץ מרוב כאב.
זה קורה יותר ויותר בפשטות.
זה מסמן לי שההסכמה שלי לכאוב כל כך את העדרה, לבכות ולהתאבל –
מאפשרת לאהבה אליה למצוא עוד נתיבים להיות ולהחוות,
והפעם בדמות ההודיה והשמחה על החיים שחלקנו
ולא רק דרך הכאב על החיים האלה שהסתיימו ועל שהיא איננה.
אני נזכר באישה היפהפיה והמהממת שהיא,
מלאת הרוח היופי, השמחה, הצבעוניות, ההשראה, היצירתיות, הקלילות והעומק.
הקוסמת שהיא, היוצרת.

בת הזוג, התומכת, האוהבת, החמה והחכמה והפרטנרית לחיים שלי.
האמא האוהבת שהעניקה ללא גבולות את אהבתה לבנות
( "אני אוריד את הירח עבורכן אם תרצו ", היא אמרה ),
את שמחת החיים, הריקודים, היצירתיות, האסתטיות והיופי
והאור שזרח ממנה כשהסתכלה והתפעמה מהבנות.
והחיוך הענק שהאיר את ליבי, משפחתי ואת העולם.
בעודי נזכר וזוכר את כל זה,
אני מלא הודיה וזכות שחייתי לצידה ושבחרה בי להיות לאהובה ולאב ילדותיה.

אני שם כאן כוונה שכולנו
בקצב ובעת המתאימים
"בקצבו האיטי הבלתי מתפשר
האוהב של הלב…" ( דניאלה ספקטור)
נגלה מחדש את הדברים היפים באמת
ושנציין מעכשיו את היום הזה בכל שנה כיום ההיזכרות בחייה
ולא נציין רק את יום מותה.
שהזכרונות של החיים שחלקנו – ייזכרו
יהדהדו את התחושות והרגשות שהרגשנו לצידה ואליה
שנרגיש אותן עכשיו,
ונודה מעומק ליבנו על כך
כמו את האהבה שחלקנו ועודנו חולקים
רק בצורה שונה בין העולמות הרוח והאדמה.
מאחל לנו שנגלה עוד דרכים לחוש את האהבה
שנמצאת כמוה – כמו שאמרה ביום הפרידה מאיתנו:
"אני אהיה אתכם בכל מקום בשדות, באגלי הטל, בטיפות הגשם
כמו האהבה"
מיטל יחיה רז
יהי זכרך ברוך
אוהב תמיד
ברוך יחיה רז"