כיצד עוברים מוות קטן ונולדים מחדש

ואוטוטו היום הכי קצר בשנה, והלילה הכי ארוך בשנה…

בזמן שהחושך הכי גדול, כמעט ולא מרגישים את האור.
לוקח המוווון זמן עד שהשחר עולה ושוב רואים את האור.
בחשיכה, בהעדר האור, יש רגע של מין מוות קטן – של ספק, של פחד, חוסר אמונה שנפגוש שוב את האור – שחייבים לעבור דרכו – כמו ללכת במדבר ארוך עד שנגיע לנווה המדבר.

• כשהיחסים עם האיש/ה עולים שוב ושוב על שרטון, וחושבים שאולי זה עומד להגמר…

• כשאתה הולך שוב יום אחר יום לאותה עבודה שכבר מזמן לא מספקת אותך,

• כשהמינוס בבנק גדל וגדל,

• כשאתה כבר בן 40 ולא יודע מה תעשה כשתהיה גדול,

• כשהתגרשת ואתה לא יודע איך תוכל להאמין שוב בהקמת זוגיות חדשה ו/או משפחה,

• כשהבנת כבר מזמן שאתה ממש חייב שינוי בחיים ועדיין לא עשית את הצעד הראשון.

כולנו, כגברים, כל כך הרבה פעמים עברנו, עדייו עוברים ועוד נעבור מדבריות כאלה.
והשאלה היא: כיצד נוכל לעשות את הטרנספורמציה הזו:
מהפחד לאמונה,
מהייאוש לאומץ,
מנמנמת לנחישות ובהירות,
מפיזור ובלבול לנוכחות מלאה.