האבל לא נגמר אחרי השבעה.
הוא לא מסתיים כשחוזרים לעבודה או כשמתחילים "להסתדר".
הוא ממשיך לחיות בתוכנו – לפעמים בשקט, לפעמים בסערה – עם געגוע חד, עם אשמה, עם בדידות שאין לה מילים.
לפעמים, כשכולם סביבנו ממשיכים הלאה, אנחנו נותרים עם שאלה שקטה בלב:
איך ממשיכים את החיים עם כל מה שאין יותר?
הבית שהתרוקן מצלילים מוכרים.
המיטה שהפכה פתאום לגדולה מדי.
הילדים שצריכים אותך, כשאת.ה בעצמך מחפש אוויר.
הרגעים הקטנים של היום – שפתאום אין עם מי לחלוק אותם.
תחושת תלישות, אשמה על מה שלא נאמר, על מה שלא הספקנו.
פחד שאולי ככה ייראו החיים מעכשיו.
ואולי יותר מהכל – תחושת לבד.
כי אין הרבה מקומות שבהם אפשר להגיד באמת מה עובר עליך.
לדבר על כאב בלי שינסו "לעודד".
לדבר על געגוע בלי שיגידו "הגיע הזמן להמשיך".
אבל יש דרך אחרת.
לא מהירה, לא קלה – אבל אמיצה.
כזו שמאפשרת ללמוד לחיות עם האבל, מבלי שהאבל יהיה כל החיים.
לבחור בכל יום – גם בכאב, וגם בתקווה.
נלך יחד, צעד אחר צעד, דרך שערי האבל – כפי שהגדיר אותם פרנסיס וולר – מסע עמוק, אנושי ומדויק.
בכל מפגש נפתח מרחב אמיתי של הקשבה, שיתוף וכלים.
ניגע בכאב – אבל לא ניתקע בו.
נחקור את הכעס, האשמה והגעגוע – וניתן להם קול ומרחב.
נלמד איך לשמור את האהוב.ה בלב, מבלי לאבד את עצמנו.
ניזכר שאנחנו לא לבד, נתחבר לאנשים שמבינים – באמת – מה עובר עלינו.
ונתחיל לסמן צעדים קטנים של חיים חדשים, של תקווה, של התחדשות.
הקבוצה לא נועדה "לטפל" בך – אלא ללכת איתך את הדרך.
לבחור לחיות – גם אם אחרת.
ולזכור שאפשר לחזור לאהוב, להתרגש, להתעורר לחיים.
ברגישות, בחוכמה, בתבונה ובראיית הטוב, עברנו אצל ברוך תהליך אינטנסיבי ומשמעותי שנמשך שישה שבועות. יצאנו ממנו מחוזקים, אוהבים ומצוידים בכלים חדשים לארגז הכלים הזוגי שלנו.
ברוך ידע מתי לעצור אותנו מלספר סיפורים חסרי טעם, ועזר לנו להקשיב לקולות שמתחת למילים. דרך ההקשבה לקולות האלו, נזכרנו כמה הקשר שלנו חזק ומשמעותי. תודה מעומק הלב"
אני ברוך יחיה רז, אלמן ואב לשתי בנות אהובות, היום בזוגיות חדשה.
מטפל זוגי ופרטני, מנחה קבוצות מעל 20 שנה.
המוות פגש אותי פעמיים – באחותי, לפני 24 שנים, ובאהובתי לפני 3.
אבל גם החיים פגשו אותי – דרך הבנות, דרך הדרך, דרך הבחירה להמשיך לאהוב.
אני לא מבטיח תשובות. אבל אני כן מזמין למסע.
למרחב שבו אפשר לשאול, לשתף, להיות.
דווקא בגלל זה הקבוצה קיימת. היא לא דורשת "להיות במקום מסוים" – אלא באה לפגוש אותך בדיוק איפה שאת.ה. יחד עם זאת, אם זה מרגיש לך מציף מדי ומעבר ליכולת ההכלה שלך, יהיו עוד קבוצות בהמשך.
הקבוצה תהיה קטנה, אינטימית ומכילה. לא חייבים לשתף – אפשר גם רק להקשיב. והריפוי קורה גם שם.
דווקא מתוך ההורות – יש חשיבות לפנות לעצמך מקום. שעתיים בשבוע – כדי שתוכל.י להמשיך להחזיק גם את הילדים.
המרחב שנוצר הוא בדיוק בשביל זה. רגשות הם חלק מהתהליך – ויחד נמצא להם מקום בטוח.
והקבוצה בדיוק בשביל זה. למצוא יחד מרחב של ביחד בתוך הבדידות.
צמיחה לא באה במקום האבל – אלא מתוכו. לאט, בהדרגה, בקצב שלך.
אנחנו לא "חופרים" בכאב – אנחנו מאפשרים לו תנועה, עיבוד, ולך – נשימה.
יש אפשרות להסדר, בלי בירוקרטיה ובלי שאלות מיותרות. אם זה נוגע בך – נסתדר.
🗓 ימי שני | בין השעות 11:00–13:00
📍 בפרדס חנה (כתובת מדויקת תשלח לנרשמים)
📆 פתיחה: 18 בנובמבר
💰 עלות: 700 ₪ בלבד (כולל אפשרות להסדר למי שצריך)
היו הראשונים לקבל את כל התכנים הכי משמעותיים שלי: פרקי פודקאסט חדשים, פוסטים מעוררי מחשבה וכלים מעשים ישירות למייל שלכם